ביטר ואניס

דובונה (Dubonnet) הוא אפריטיף צרפתי מבוסס יין המיוצר החל משנת 1846. דובונה אינו וורמוט, כפי שנהוג לחשוב, שכן, צמח הלענה אינו בין מרכיביו. דובונה מיוצר ב-2 גרסאות: רוג' (Rouge) - משקה בצבע אדום עז, המופק מתערובת יינות אדומים ולבנים. זוהי הגרסה הפופולארית ביותר. דובונה בלאנק (Blanc) - גירסה פחות פופולארית, המופקת מתערובת יינות לבנים.

קמפרי (באיטלקית: Campari) הוא השם המסחרי של ליקר העשוי מתערובת של עשבים, צבעו אדום וטעמו מר-מתוק. הקמפרי מיוצר במילאנו מאז שנת 1862, או אז הוכן לראשונה ב"קפה קמפרינו" בעיר. המתכון המדויק להכנת הליקר לא שונה מעולם והוא מהווה סוד משפחתי של משפחת קמפרי. לפי קבוצת קמפרי, יצרנית המשקה, משמשים בהכנתו 86 סוגים של שורשי צמחים, עשבים, תבלינים ופירות. רכיבי הליקר מרוככים במים מזוקקים ואחר כך מעורבבים באתנול. את צבעו הייחודי מקנה למשקה צבע המאכל הטבעי קרמין (E 120), המופק מכנימות מגן מהמינים Dactylopius coccus וCoccus cactus. את הכנימות מייבשים בשמש ואחר כך טוחנים אותם. לאחר כמה ימים מסננים את התערובת ממשקעים שונים ומאחסנים אותה במיכלים גדולים שהפנים שלהם מזוגג, בהם התערובת תדולל במים ובתמיסת סוכר לרמת שתייה (תכולת אלכוהול של 25 אחוז). לאחר 30 ימי השהייה נוספים מסננים שוב את הנוזל ומוזגים אותו לבקבוקים. הקמפרי הוא אפריטיף המעורר את התיאבון. ניתן להשתמש בו גם בקוקטיילים ובלונגדרינקס. בין הקוקטיילים הקלאסיים המשתמשים בקמפרי ניתן למנות את הקמפרי-סודה, קמפרי-אורנג, קמפרי-טוניק ואמריקנו. באיטליה וכן במדינות אחרות נמכרות תערובות מוכנות של "קמפרי סודה" בבקבוקים קטנים דמויי חרוט.

ביטר, 40% אלכוהול. מקום הייצור: מילאנו, איטליה. רקע: החברה הוקמה בשנת 1845. עוד לפני כן, מסופר על נערה בשם מריה סקאלה שהחלה לרקוח בביתה תערובות של עשבי תיבול ולהם הייתה מוסיפה מעט אלכוהול עשוי מענבים. מאחר והמשקה שהתקבל היה מר מאוד, היא הניחה אותו להתיישן בחבית עץ אלון. מאוחר יותר, פוגשת מריה את אחד מבני משפחת ברנקה ומחליטה להינשא לו וגם, להעניק לנוזל המתיישן בחביות את שמו של חתנה ברנקה. תהליך הייצור: עשוי מתערובת של 40 סוגי עשבי תיבול ותבלינים, המגיעים מרחבי העולם, ומושרים באלכוהול. מיושן בחביות עץ אלון סלובני למשך שנה. עובדות חשובות: עד היום נחשבת נוסחת התבלינים במשקה לסוד שמור, ועוברת במשפחת ברנקה מדור לדור. פרנט ברנקה נחשב לדז'סטיף האיטלקי המפורסם ביותר, וידוע בכל העולם בזכות יכולתו הייחודית לעזור לעיכול ארוחה כבדה וניקוי החיך.

עראק (ערבית: عرق, תעתיק מדויק: עַרַק) הוא משקה אלכוהולי שהופק לראשונה בארצות ערביות ים תיכוניות כמו: ישראל, לבנון, סוריה וטורקיה. מקור השם עראק בערבית ומשמעותו היא "זיעה" (בשל תהליך הזיקוק באידוי וטפטוף). את העראק מייצרים על ידי התססה וזיקוק של ענבים או תמרים וטפטוף הנוזל הנוצר בתהליך זה על עלי האניס המיובשים, שמקנים לו את טעמו הייחודי. המשקה המתקבל חסר צבע ובעל תכולת אלכוהול של 40% - 80%. צריכה מרובה עלולה להוביל להתמכרות ולנזקים בריאותיים לא מבוטלים. את העראק נהוג להגיש ביחד עם מים וקרח ביחס של 1:2 לטובת המים. כאשר מעורבב העראק עם המים הוא משנה מעט את צבעו ללבן. ניתן גם להגיש עם נענע ולימון. לפעמים מוסיפים מקל וניל לבקבוק.

גראפה הינו מין ברנדי המיוצר מגפת ענבים. הגראפה מכיל בין 40 ל-60 אחוזי אלכוהול והוא מיוצר מזיקוק פסולת הענבים שכבר נסחטה לשם יצירת היין. גראפה מיוצר בחבל בורגון, בצרפת, ביקבים של נואי-סן-ז'ורז', רומאנה קונטי, שמברטין וההוספיס דה בון.

אוזו (Ούζο ביוונית) הוא משקה חריף מזוקק בטעם אניס מיוצר בדרך כלל ביוון. האוזו הוא מקטגורית האפריטיפים המכילים אניס וקרוב מאוד לראקי הטורקי ולעראק המזרח תיכוני. צריכת אוזו, בדומה למשקאות חריפים אחרים, מביאה לשינויים התנהגותיים ונפשיים, לפגיעה בשיקול הדעת ולהאטה משמעותית של זמן התגובה, החולפים בדרך כלל בתוך זמן קצר. עם זאת צריכה מרובה עשויה להוביל להתמכרות ולנזקים בריאותיים לא מבוטלים. מאידך, היא מובילה גם לתחושה של התרוממות, שחרור ונוחיות, ונחשבת כבילוי חברתי מקרב. ההיסטוריה של האוזו לא לחלוטין ברורה, אבל יש הטוענים כי ראשיתה, בצורה זו או אחרת, בעת העתיקה. קדם לו הראקי, משקה שיוצר באימפריות הביזנטית והעות'מאנית. ייצור האוזו המודרני קיבל תנופה במאה ה-19 בעקבות עצמאות יוון. חלק גדול מהאוזו יוצר אז באי לסבוס, שלטענת תושביו שם הוא הומצא, ועד היום האי הוא יצרן מרכזי של אוזו. בשנת 1932 נכנסה לשימוש שיטה לזיקוק אוזו במבשלות נחושת ועד היום היא השיטה העיקרית.

ערק מברוקה הינו ערק איכותי ומזוקק ברמה גבוהה, ערק זה הינו כשר לפסח ומגיע בטעמים שונים: בזוקה, תאנים ואספרסו . ערק מקורו באניס ( שומר ) שהוא ירק שמרבית האנשים לא אוהבים את הריח שלו אבל מי שאוהב אותו לא יכול בלעדיו. מקורות של Arack Mabrouka להתחקות לעיירה המיסטית העתיקה של מוגדור. בעיר המרתקת הזו ממוקמת בחוף הדרום המערבי של מרוקו, aracks הפרמיה הייתה בעבודת יד על ידי המייסדים שלנו שהקימו את עצמם כעושי מהירות מכובדים של רוחות גורמה. לאחר שבילה יותר ממחצית המאה שיפור חגיגות ברחבי הממלכה המרוקאית, Arack Mabrouka התיישב ב ישראל, מביא עשרות שנים של מסורת, השפעות אקזוטיות ומעדנים ללא תחרות לארץ מה שנקרא זבת החלב והדבש. בהתאם לאופי החלוצי שלו, Arack Mabrouka הרחיבה את הקו של רוחות, והשיקה שורה של Aracks ארומטיים שנועדה להתאימו לכל חיך בפנים מולדתו החדשה. Arack Mabrouka הפך פופולרי וגורף שבחים רבים לרוח הבולטת שלה. זה אשר את המוניטין שלו, המוניטין של יצירת הרוחות המעודנות ביותר. Arack Mabrouka הוא כיום אחד מהמותגים במזרח התיכון הכי נהנו בעולם. שילוב של מסורת ויצירתיות, הוא מביא מתענג גדול וטעם יוצא דופן חלק דרך קו מכוון היטב של שבע Aracks טעמים. Arack Mabrouka הוא מוצר ייחודי שמגלם ישן מטעה-faire רכש באמצעות הניסיון של ארבעה דורות. זהו מפלט מענג תוכל ליהנות בכל עת; שילוב של השפעות הים תיכוניות שנולדו בשנת 1925 אשר בהתמדה כבר בעל מבנה באותה התשוקה וחלוציות. הפילוסופיה שלנו, כחברה, הייתה ותישאר להתמקד בשיפור מתמיד. אנחנו, אכן, שואפים להפוך את הרוחות, הרוחות הטובות ביותר, כי שום דבר בשוק יכולים לעלות במונחים של איכות. יהינו אחריות יצחק י 'כהן

אוזו (Ούζο ביוונית) הוא משקה חריף מזוקק בטעם אניס מיוצר בדרך כלל ביוון. האוזו הוא מקטגורית האפריטיפים המכילים אניס וקרוב מאוד לראקי הטורקי ולעראק המזרח תיכוני. צריכת אוזו, בדומה למשקאות חריפים אחרים, מביאה לשינויים התנהגותיים ונפשיים, לפגיעה בשיקול הדעת ולהאטה משמעותית של זמן התגובה, החולפים בדרך...

פאסטיס (בצרפתית: Pastis) הוא ליקר ואפריטיף צרפתי מקובל, אשר בדרך כלל מכיל 40-45% אלכוהול בנפח (קיימים גם סוגים נטולי אלכוהול). מקור השם בשפה אוקסיטנית, דיאלקט דרום צרפתי, בה משמעותו "עוגה" או "תערובת", ולחילופין גם גם "צרה", "אי נעימות" או "מצב מבלבל". הפאסטיס שייך למשפחת משקאות האניס (כמנון), בהם מצויים גם האוזו (יוון), הראקי (טורקיה), הארק, הסמבוקה (איטליה) וכיוצא בזה. המרכיבים המקובלים של פאסטיס הם – אלכוהול, אניס ירוק (green anise) או "אניס הכוכב" (צמח שמקורו בסין בעל טעם אניס מודגש), פלפל שחור ולבן, הל, מרווה, אגוז מוסקט, ציפורן, קינמון, לקריץ (liquorice) וסוכר. צבעו של המשקה צהוב בשל הוספת צבענים (בדרך כלל קרמל). יצרנים מסוימים (כגון Janot) מייצרים פאסטיס כחול. הפאסטיס פופולרי מאוד בצרפת וצריכתו עומדת היום על 650 מליון ליטר לשנה, שהם כ-10 ליטרים לאדם. עם זאת ראוי לציין כי על אף שהוא נצרך בכל רחבי צרפת, פאסטיס בדרך כלל מקושר עם דרום צרפת, ובפרט עם העיר מרסיי וסגנון החיים הפרובנסאלי.

בתחילת דרכו הופק הפרנו (PERNOD) המקורי בריכוז של 65%-75% אלכוהול והכיל מרכיב אשר גורם להזיות ששמו המדעי הוא ARTHEMISIA ABSINTHIUM. מקורו של הפרנו הוא בצרפת עשוי בעיקרו מאניס ונולד ב - 1805 . בשנת 1805 הקים HENRI-LOUIIS PERNOD את המזקקה הראשונה בצרפת לייצור פרנו. בתחילת דרכו הופק הפרנו המקורי בריכוז של 65%-75% אלכוהול והכיל מרכיב אשר גורם להזיות ששמו המדעי הוא ARTHEMISIA ABSINTHIUM. בשנת 1915 הוצא מחוץ לחוק השימוש במרכיב גורם ההזיות. אז נסגר מפעל פרנו זמנית לחמש שנים עד שהשיגו מתכון חדש. האניס פרנו משווק ליותר מ- 150 מדינות בעולם. בשנת 1975 – התאחדו חברת פרנו וחברת ריקרד אשר בבעלותו של Paul Ricard.