משקאות שמקורם בתוצרי קנה סוכר מזוקקים ידועים עוד משחר ההיסטוריה. ככל הנראה, משקאות אלו יוצרו לראשונה בהודו או סין העתיקה. מאזורים אלו, משקאות אלו התפשטו לארבע כנפי תבל. דוגמה למשקה כזה הוא ה"ברום", משקה שיוצר במאלי במשך אלפי שנים.
רום של ממש זוקק לראשונה במטעי הסוכר באיים הקאריביים, כאשר עבדים גילו שניתן להתסיס דבשה, אחד מתוצרי הלוואי של זיקוק הסוכר, ולקבל אלכוהול. מאוחר יותר, גילו כי ניתן לזקק את התוצר המותסס של הדיבשה ולקבל משקה אלכוהולי חזק יותר וארומטי יותר.
ישנם חילוקי דעות באשר למקום המדויק בו התגלה הרום, אך המסורת היא שהמשקה נוצר לראשונה באי ברבדוס.
אחרי המצאתו, הרום זכה לפופלאריות גדולה והתפשט במהרה לארצות דרום אמריקה וגם למושבות האירופאיות במרכז וצפון אמריקה.כדי לספק את התאווה הגדלה למשקה, הוקמה מזקקת הרום הראשונה בניו יורק (סטאטן -איילנד), ובמהרה הוקמו נוספות במושבות אחרות.צריכת הרום הייתה באותה תקופה גבוהה ביותר- 13.5 ליטר רום פר נפש במושבות.
כדי לעמוד בדרישה העצומה לדבשה, וגם עקב עליית הביקוש לסוכר באירופה, נדרש כוח אדם רב לעיבוד מטעי הסוכר באיים הקאריביים. דרישה זו יצרה סחר תלת צדדי בין אפריקה, האיים הקריביים והמושבות באמריקה. עבדים יובאו מאפריקה לאיים הקריביים, הדיבשה שהם יצרו הפכה לרום במושבות , והרום מימן יבוא עוד עבדים מאפריקה.
לסחר זה היו השפעות דמוגרפיות , תרבותיות ופוליטיות. עקב יבוא העבדים, חלק גדול מאוכלוסיית האיים הקאריביים ודרום אמריקה נעשה ממוצא אפריקאני, ומנהגים תרבותיים רבים עברו מאפריקה לאותן מדינות.
בצד הפוליטי, סחר העבדים, הסוכר והרום היה רווחי ביותר למושבות האמריקאיות. ייתכן כי הפגיעה בסחר זה, עקב מס הסוכר הבריטי שהוטל בשנת 1764 , תרמה להתגבשות ההכרה הלאומית במושבות ולהכרזת המרד בבריטים.